כשמזמינים אותי לעשות סטנדאפ באירוע, זה תמיד מרגיש כמו התחושה שיש לנו לקראת דייט ראשון.
סטנדאפ בנוי על אינטרקאציה בין האמן לקהל שמולו. ובכל הופעה אנחנו פוגשים קהל חדש, דבר מרגש ומיוחד.
כשקהל קונה כרטיס, ממיטב כספו, ובא לראות אותי מופיע באולם גדול, זה אחרת. הקהל קנה כרטיס כי הוא מכיר אותי, אהב את הקטעים שלי (אשר ראה בטלוויזיה או ברשת), רוצה מיוזמתו לראות את המופע ויודע למה לצפות.
לעומת זאת, כשאני מוזמן לעשות סטנדאפ באירוע, זה בדר"כ שונה. זה נכון שחלק גדול מהקהל מכיר ויודע מי אני היטב, אבל המופע הוזמן עבורם ע"י מישהו חיצוני (מנהל משאבי אנוש, מארגן האירוע וכדומה). בנוסף, הקהל לא תמיד יודע למה לצפות מהמופע ויש לו את אותן תחושות כמו לפני דייט (האם זה יהיה מוצלח? האם זה יהיה טוב? האם זה יעמוד בציפיות?).
גם לסטנדאפיסט תחושות דומות : האם זה יהיה קהל מפרגן? האם הקהל רענן או עייף אחרי יום עמוס? מהי האווירה במקום (האם מכובדת ורצינית או פתוחה ושמחה? ), מה הם מאפייני הקהל? (כמה גברים וכמה נשים? גילאים? חילוניים או דתיים? בני מיעוטים? עולים? השכלה? מכירים אחד את השני או לא?) וכדומה. אני בדר"כ, אוהב לחקור וללמוד על הקהל לפני המופע, אבל כמו שאנחנו יודעים מעולם הדייטים, תמיד יש הפתעות....
בנוסף , גם לתנאים יש חשיבות רבה ביותר (היכן יתקיים המופע? איך תהיה הבמה? ישיבת הקהל? גודל המקום וכדומה).
כך שגם סטנדאפיסט מנוסה ומקצועי כמוני, אחרי מאות אירועים, מתרגש לפני כל הופעה כמו לפני דייט ראשון. אני מקווה שאני אצליח להציג את עצמי בצורה הטובה ביותר, שהאינטראקציה עם הקהל תהיה מעולה ושהם ייהנו מאד וירצו "דייט שני".
