קומיקאי "הוא אדם שמטרתו לבדר, לשעשע ולהצחיק קהל צופים או מאזינים", מתוך ויקיפדיה. סטנדאפיסט מבצע את זה על במה לפני קהל חי ופונה אליו עם בדיחותיו באופן ישיר. לכל סטנדאפיסט יש סגנון הופעה, אשר מאפיין אותו. יש סטנדאפיסטים אשר משלבים מספר סגנונות יחדיו עם דגש מסוים על סגנון אחד או שניים.
בין הסגנונות המרכזיים אפשר להתייחס ל:
מספרי סיפורים – סטנדאפיסטים אשר המופע שלהם בנוי על סיפורים, לרב אישיים וארוכים. כל סיפור מכיל בתוכו מספר בדיחות ביניים, עד לבדיחה בדר"כ חזקה יותר בסופו. לעיתים מופע מלא יכול להכיל 5-6 סיפורים בלבד.
וואן ליינרים – בניגוד למספרי הסיפורים , כאן הבדיחות הן קצרות יותר ובקצב יותר מהיר וכל בדיחה עומדת בפני עצמה . מדובר בבדיחות באורך של עד מספר שורות. לרב, מדובר במשפט (או מספר משפטים קצרים) המייצר הנחת יסוד או ציפיה מסיימת ואז פאנץ', אשר מכיל הפתעה או טוויסט. יש אף בדיחות קצרות מאד של שורה אחת ("אשתי מחוברת למכונה שמשאירה אותה בחיים...המקרר").
אבחנות על החיים – סטנדאפיסטים אשר מתארים מצבים, דברים וסיטואציות המוכרים לנו וחושפים את המצחיק בהם. ג'רי סיינפלד הוא סטנדאפיסט המאופיין ככזה – למשל : "אתה יודע שאתה זקן כאשר מקבל רק נר אחד על העוגה. זה כמו להגיד 'נראה אם אתה יכול לכבות את זה."
הומור אישי מול הומור כללי – בהמשך למה שנכתב כאן, יש סטנדאפיסטים אשר המופע שלהם מכיל בעיקר נושאים כלליים, גנריים המאפיינים את רובנו (והקהל יכול להזדהות עם הנאמר ) : למשל :"הקושי בלהיות נשוי", הבדלים בין תחילת הקשר לאמצע הקשר עם בן/בת זוג, קטעים בסגנון "מכירים את זה?", הבדלים בין אמא לאבא וכדומה....לעומתם, יש סטנדאפיסטים אשר עושים הומור יותר אישי, אשר מתאר חוויות הייחודיות להם (בין אם הן קרו במציאות או לא...).
רמות אנרגיה- יש סטנדאפיסטים מאד אנרגטיים , אשר לא נחים לרגע (למשל שחר חסון או טל פרידמן), אמנים אלו משתמשים בדר"כ המון בשפת הגוף וב-acting out של המופע. לעומתם יש סטנדאפיסטים אשר המופע שלהם "רגוע" יותר ולרב הבדיחות נשענות יותר על הטקסטואליות והמלל.
פרופס - סטנדאפיסטים יכולים להשתמש גם באביזרים (פרופס בהופעה) בדרך קומית ומצחיקה, למשל ירון ברלד , אשר המופע שלנו בנוי על שימוש באביזרים, חיקויים מצחיקים איתם ויכולת יצירתית להשתמש בהם בצורה קומית.
סטנדאפיסט אלטרנטיבי – מונח חדש יחסית בארץ, אשר לרב מתייחס לסטנדאפיסטים אשר לא עוסקים בנושאים "הרגילים" (זוגיות, הבדלים בין גברים ונשים, עבודה, ילדות וכדומה) אלא לנושאים ביקורתיים ומחאתיים יותר (פוליטיקה, קיפוח, יוקר המחייה, ביקורת על המוסדות וכדומה).
הומור עצמי- הומור אשר מופנה אל חולשותיו, חסרונותיו וחוסר הצלחותיו של הסטנדאפיסט עצמו.
הומור שחור – מתייחס לרב להומור העוסק בנושאים רציניים ועצובים או חמורים : אסונות, מוות, טרגדיות וכדומה ( למה היטלר התאבד? הוא קיבל חשבון גז גבוה....).
הומור עדתי – הומור הנחשב כיום למיושן יותר ועוסק בבדיחות עדות (ע"פ הסטראוטיפים המוכרים), למשל התפיסה כי התימנים הם קמצנים – למה התימנים עלו לארץ? כי היה מבצע....
המאלתרים – כמעט כל סטנדאפיסט מאלתר ומשלב את הקהל בהופעותיו. עם זאת, יש אמנים (למשל רועי לוי), אשר חלק נכבד מאד מההופעה שלהם מוקדש לאלתור ושיח עם הקהל.
סטנדאפיסטים יכולים לשלב גם אמנויות אחרות במופע , כמו למשל אמנים על חושיים שמשלבים הומור בהופעות שלהם, אמנים המשלבים בסטנדאפ ביט בוקס, כלי נגינה (שירים קומיים) ועוד.
תיארנו פה מספר סגנונות, אך חשוב להדגיש כי המציאות היא לא שחור ולבן . לכן למשל, יכול להיות סטנדאפיסט אשר עושה אבחנות על המציאות המוכרת לכולנו , אך בדרך של סיפור המשלב בתוכו פאנצים קצרים (וואן ליינרים מהירים).
אם נתקלתם בסטנדאפיסט שמאד אהבתם את הסגנון שלו, נסו לחפש סטנדאפיסטים עם סגנון דומה, רוב הסיכויים שתאהבו גם אותם :)
כל הזכויות שמורות לאורי ברויר ואין לעשות שימוש במאמר ללא אישור מפורש.
