בתור סטנדאפיסט, אחת השאלות הנפוצות שאני נתקל בהן היא האם מופע הסטנדאפ שלי מבוסס על דברים אמיתיים שקרו לי או על דברים שאני ממציא מדמיוני העשיר?
בדיחת סטנדאפ מורכבת משני חלקים, חלק ראשון – "ההכנה" (set up) והחלק השני הוא ה-פאנץ' (punch line).
החלק הראשון לא חייב להיות מצחיק, פעמים רבות הוא אפילו עצוב או עצוב מאוד. מה שמצחיק זה החלק השני של הבדיחה - הפאנץ'! בו יש הפתעה, טוויסט, הקצנה, הקבלה מצחיקה, משחק מילים, שבירת תבנית ועוד.
לכן קומדיה היא לרוב 70 אחוז אמת ו-30 אחוז "לא אמת". החלק הראשון לרב יהיה מבוסס על משהו אמיתי, נכון, מציאותי, אפילו עובדתי. משהו שקרה לנו, שקרה לאחרים, ששמנו לב אליו, שקראנו בעיתון וכדומה.
החלק האחרון של הבדיחה, לרב יהיה הגזמה, הקצנה, הפתעה או שבירה של המציאות . לא מדובר ב"שקר קלאסי" , אלא יותר בשבירה והפתעה של מסגרת החשיבה והנחות היסוד שנוצרו מאותה "אמת" שנאמרה לפני.
בדרך זו , אפשר לקחת דברים אפילו עצובים וטראגיים שקרו לנו ולהפוך אותך למצחיקים. זאת, ע"י פרשנות חדשה שלהם , שבירת ההנחות הנוגעת להם או יצירת "מרחק פסיכולוגי" מהם.
דוגמא למבנה כזה של בדיחה:
"הייתה לי ילדות לא קלה. כשהייתי קטן ההורים שלי עברו מאשדוד לראשון, זאת הייתה חוויה טראומתית עבורי..." (עד כאן זה סיפור אמיתי ומוכר....)
"לקח לי 3 שנים למצוא אותם" (הפאנץ.. שהוא בעצם "לא אמת", אבל מייצר הפתעה על הסיפור האמיתי שבא לפניו).
הטוויסט, שבירת התבנית ושבירת ההנחות של הקהל הם אלו שמייצרים את הפאנץ.
עם זאת, לעיתים יש מקרים בהם האמת כמו שהיא ללא כל תוספת משיגה צחוקים רמים....לעיתים המציאות כ"כ מצחיקה, שאתה בתור כותב קומי רק צריך לתאר אותה כמו שהיא ותו לא....
