הפוסט הבא נכתב על מקצוע הסטנדאפ, אבל התובנה שבו נכונה לדעתי לכל מקצוע כזה או אחר.
לפני אחת מהופעות הסטנדאפ הראשונות שלי, בערב "הבמה הפתוחה" ב"קאמל קומדי קלאב", ניגש אליי אחד מהסטנדאפיסטים הוותיקים יותר ואמר לי את המשפט הבא "הכי חשוב – תאמין בעצמך ותהנה על הבמה".
בזמנו הטיפ הזה נראה לי מדהים, הרי מה יותר חשוב מההנאה מההופעה ומהביטחון ביכולות שלי ובדרך שלי.
היום כסטנדאפיסט מנוסה אני יודע כמה הטיפ הזה היה מטעה מאד.
סטנדאפיסט בתחילת דרכו הוא חסר בטחון, מפוחד, מתרגש ואף מבולבל. יש סיכוי רב שהוא יעלה לבמה ויקבל מהקהל דממה מוחלטת, דממה שנשמעת חזק מאד ויותר מכל קול אחר בעולם.
להגיד לסטנדאפיסט "הכי חשוב תאמין בעצמך ותהנה על הבמה" מסיר ממנו הרבה מהחששות ומהפחדים, הוא יכול להגיד לעצמו : "הם אולי לא צחקו, אבל העיקר שאני נהניתי", "הם לא צחקו כי הם קהל לא טוב/הופעתי מאוחר/ההומור שלי מתוחכם מדיי/המנחה הציג אותי לא טוב....אבל אני סטנדאפיסט מדהים ומאמין בעצמי!"
כל אלו הם מנגנוני הגנה, שימנעו מהסטנדאפיסט להשתפר.
בעיניי אם יש טיפ לתת לסטנדאפיסט מתחיל (אם הוא באמת רוצה להיות מקצועי בתחום ולא כתחביב) הוא "הכי חשוב – זה להיות מצחיק".
הופעות סטנדאפ בתחילת הדרך דורשות "דם, יזע ודמעות", להיות סטנדאפיסט זה לא מקצוע קל.
אם הקהל לא צוחק ואתה "נהנה" על הבמה, פספסנו את המטרה. אתה צריך להרגיש סבל, כאב, ייאוש , לנסות להבין מה לא עבד ולשפר את ההופעה כדי שבפעם הבאה היא תצחיק יותר.
אתה חייב לפתח מודעות חזקה כדי לדעת להשתמש בפידבק מהקהל, אמונה עיוורת ביכולות שלך היא אילוזיה אם הקהל לא צוחק ונהנה גם כן.
אם אתה הולך למוסכניק והוא לא תיקן לך את האוטו כמו שצריך, זה לא ממש ינחם אותך לדעת שהוא מאד נהנה לעבוד על האוטו שלך ושהוא מאמין שהוא מוסכניק מעולה ומקצועי....
סטנדאפ זה אחד המקצועות היחידים בו אתה יכול לקבל פידבק מיידי על העבודה שלך מקבוצת אנשים בכל מספר שניות.
המדד להצלחה כסטנדאפיסט הוא פשוט מאד – להצחיק את הקהל.
אז תאמין בעצמך, תהנה מהדרך אבל אל תשכח את מה שבאמת הכי חשוב.
כל הזכויות על פוסט זה או חלקיו שמורות לאורי ברויר. אין לעשות שימוש כזה או אחר ללא אישור מפורש.
